קלוב התעופה הוא בין מניחי התשתית התעופתית האזרחית והצבאית של הישוב היהודי בארץ ישראל ושל מדינת ישראל. דורות של נערים שהחלו את דרכם התעופתית בקלוב המשיכו לחיל האויר (כגון הנשיא לשעבר עזר ויצמן ז"ל) ולחברת התעופה הלאומית "אל-על". עד קום המדינה שימש למעשה קלוב התעופה כזרוע האוירית של ההגנה והפלמ"ח.

במרץ 1933 מוגשת הבקשה הרשמית לממשלת המנדט להקמתו של קלוב יהודי לתעופה בשם "הגמל המעופף". צבי נדב ודוד הלברשטט משמשים בו כמדריכי תעופה ומחדירים את תודעת ספורט הדאיה בקרב קבוצות של צעירי הישוב. לזכות הגמל המעופף עומד אף נסיון להקים חברת תעופה בארץ ישראל לקיום טיסות בכל רחבי הארץ ובעבר הירדן, אך נסיון זה נתקל בהתנגדות השלטונות הבריטיים. ב – 27 לדצמבר 1935 משנה הקלוב את שמו ל"קלוב ארצישראלי לתעופה". לימים יתוקן השם ל"קלוב התעופה לישראל". לצידו מוקם ארגון נח"ת – נשים חובבות תעופה.

באפריל 1935 נערך בארץ ארוע ספורטיבי רב משתתפים ורב משמעות – המכביה, ובו הוצג לראשונה ספורט התעופה. המשלחת היחידה מחו"ל שעסקה בספורט זה היתה מגרמניה והיא אף הביאה עמה כמה דאונים בדרך הים. חברי הקבוצה התעופתית הגיעו לתחרות מתוך כוונה לא לחזור יותר לגרמניה, ואכן אנשים אלו, ובתוכם אמיל פוהורילה, יהיו ממניחי היסודות המקצועיים של קלוב התעופה וכן ממטפחי הרעיון להקים ארגון צבאי תעופתי במחתרת, תחת כיסוי קלוב התעופה. ואכן, קלוב התעופה משתלב בפעילות הביטחונית של מה שנקרא "הישוב המאורגן" והשליטה בו עוברת לידי אנשי ההגנה ובראשם בן-גוריון.

בזמן מלחמת העולם השניה נכנס הקלוב לתחום הטיסה הממונעת והופך בעצם למחלקת הטייס של הפלמ"ח. ב – 1942 מוקמת יחידה אווירית במסגרת הפלמ"ח וכ – 30 איש עוברים קורסי דאיה וטייס במסווה קלוב התעופה. ארגון נח"ת פעיל במיוחד בנושאי גיוס כספים וכך מתאפשרת רכישת שני מטוסי Tiger Mott המשמשים לכאורה לאימון בני הנוער. לאחר נובמבר 1947, כאשר ענני מלחמת השחרור באופק, משתתפים מטוסים אלו בכמה פעולות אויריות להגנת הישוב, כולל גיחת צילום מחוץ לגבולות המנדט.

עקב גיוס מדריכי הקלוב לצה"ל ומסירת מטוסי הקלוב ל"שרות האוירי" (לימים חיל האויר) שותקה פעילות הקלוב בזמן מלחמת העצמאות. לאחריה, חזר הקלוב לתפקד במתכונתו המקורית. עם זאת נמשכו הקשרים בין חיל האויר לקלוב במשך שנים רבות, במיוחד במסגרות גדנ"ע אויר.